2014 - התנועה לאיכות החינוך

חדשות שוטפות

Post Top Ad

יום שני, 6 באוקטובר 2014

אנחנו הפרה החולבת של משרד החינוך

4:39 0
האנשים ממשרד החינוך כבר שנים עושים קופה על חשבון ההורים והתלמידים האומללים.



אולי חלקכם לא רואים זאת אבל כל תלמיד נדרש לקנות המון ספרים כל שנה מחדש בעלות מופרזת כי כל שנה יוצאות ״מהדורות חדשות״, כך החברות הללו של הוצאת ספרי הלימוד מייצרים להן תזרים מזומנים קבוע כל שנה מחדש, משרד החינוך כמובן מחייב לקנות רק את המהדורות החדשות למרות שהן לפעמים רק שינוי בסדר של השאלות והעמודים, אנחנו הפרה החולבת של משרד החינוך, עכשיו אתם תחליטו: עד מתי ?!

לפני מספר ימים אתר themarker פרסם תחקיר מקיף על איך ״החבר'ה״ ממשרד החינוך עושים עלינו קופה כל שנה מחדש, איך כל כספי המסים שאנו משלמים למשרד החינוך הולך ישר לכיסיהם של מקורבים של אנשי החינוך בעלי חברות פרטיות.

קרדיט למערכת דה מרקר - תודה !

אנחנו רק יכולים לומר תודה רבה למערכת דה מרקר האלופים שעשו את התחקיר הזה ותודה שאכפת לאנשים שם מהחינוך של ילדינו !!!

קישור לכתבה: http://goo.gl/5vLxdv

כל יום עוד פרשת שחיתות עד מתי נסבול את השחיתויות האלו ???

אני מזמין אותכם לכתוב לנו בפייסבוק או פה בתגובות מה אתם חושבים שצריך להשתנות..

קרא עוד

יום שישי, 19 בספטמבר 2014

סיפור אישי: חנה דלמדיגו מנהלת תיכון רמון הוד השרון

4:53 0
שלום לכולם,
בלוג החינוך הזה הוקם כיוון שאני מרגיש שמתוך חובה אזרחית עלינו לפעול ביחד כאזרחים של מדינת ישראל נגד השחיטות הרובצת במשרד החינוך, המונופול של מכירת הספרים לילדנו ביותקר כל שנה מחדש ויותר מכל האנשים שעומדים מאחורי זה, אם אתם לא בעניינים כניראה שאתם עלולים להיות המומים כשתגלו באמת את אופי האנשים שמנהלים את בתי הספר במדינה ומלמדים ומחנכים את ילדינו.

רק הבהרה קטנה וחשובה בבקשה: חס וחלילה איני רוצה להכליל פה את כל האנשים הכן מוצלחים וטובים שקיימים במשרד החינוך יש כמה מנהלים ומורים כאלו ואני מודע לזה וחשוב שתדעו אך הם בסדר ולכן פה ובכללי בבלוג נתעסק רק עם המושחטים (מעצם מהות הבלוג).

אחרי שתקראו ותעיינו פה בפוסטים ובסיפורים האישיים של הורים וילדים שנפגעו כל כך ממשרד החינוך ותבינו ותגלו מי ומה באמת עומדים מאחורי חינוך הילדים שלכם ומה זה גורם לילדים שלכם אתם תשקלו טוב טוב אם להפקיד את חינוך ילדיכם היקרים בידי אנשים אלו.

אם ידעתם או לא אבל במערכת החינוך הזאת שלנו בישראל עומדים אנשים טובים לצד אנשים מושחתים ולצערי המושחתים הם בדרך כלל אלו שמושכים במושכות ולא רק במשרד החינוך עצמו אלא גם בתוך בתי הספר, החטיבות ונתיכונים, בעצם היכן שילדינו מבלים 12 שנות מחייהם, מתבגרים, לומדים, משכילים ומתחנכים תחת האנשים המושחתים והאניטרסנטיים האלו. ):

שחיתות

מערכת החינוך בישראל היא אחת מהמערכות הכי אינטרסנטיות במדינה וכל אחד שהיה בה פעם או נמצא בה כרגע לא יודה בזה אבל הוא בהחלט יודע את זה טוב מאוד.
כולנו יודעים אבל מעילים עיין במדינה, מתכחשים למה שקורה סביבנו, לטייקונים רעבי הבצע, לפוליטיקאים השקרנים, חברות שעושות על גב הצרכן ממעמד הביניים קופה ומנצלת אותה וכמו כל אלו גם משרד החינוך ומנהלי בתי הספר בשיתוף עם חברות הספרים אבל את זה משום מה אנחנו הכי מדחיקים והכי מכחישים.

*שוב הכוונה היא רק לאלו שאכן עושים את זה ולא הכללה של כולם מעצם היותם בעלי התפקיד שהוזכר הנל.

כניראה בגלל שאנו מפחדים מאוד להודות שמשרד החינוך נכשל כל פעם מחדש בחינוך ילדינו ונערינו אשר עם השנים רוצים אך ורק להתרחק יותר ממוסדות החינוך הללו ומהאנשים הללו, האם אתם חושבים שילדיכים לא יודעים מה הם עושים או שהם יודעים טוב מאוד למה אינם רוצים להיות קרובים לסביבה השגויה הזאת שמדכאת אותם כל הזמן?

מה מערכת החינוך בישראל באמת עושה לילדינו

מערכת החינוך, בתי הספר, מנהלי התח הספר והמורים מלמדים את ילדינו הרבה מאוד מקצועות שחלקם חשובים וחלקם מיותרים מאוד, אך המערכת מלמדת את כולם אותו הדבר, להתנהג אותו הדבר - לחשוב אותו הדבר.
ואז המערכת בוחנת את כל ילדינו בדיוק באותו דבר וגורמת לכך שכל החברה כולה תשפוט את ילדינו לאורך כל החיים על ידי ציונים במבחנים שלא משקפים את יכולתיהם ועוד במקצועות שאינם מעניינים אותם ולפעמים מיותרים, אך כל ילד הוא מיוחד כאדם שלעצמו בעל כשרונות ייחודיים מאוד שאינם באים לידיי ביטוי בבית ספר ויותר מזה מדוכאים על ידי צוות החינוך בענישת הילד (לדוגמא, ילד שמצייר בשיעורים, ילד בעל כישורים חברתיים גבוהים ומדבר הרבה, ילד שקולט מהר ומשתעמם ומתחיל להפריע, ילד ספורטאי שכל מה שהוא רוצה לממש את יכולותיו בחוץ ולא ללמוד על עננים בשיעור גאוגרפיה - חומר שממילא ישכח לכל היותר תוך שנה).

אם אינכם רואים את הבעייתיות פה אנו התבוננו בתמונה הבאה:
עכשיו הכל ברור, למעשה הטבע הינו מאוד מגוון וכמו שלכל חיה יש יחודיות משלה כך גם לנו כבני אדם, לא כל אחד הוא ספורטאי מקצוען ותותח עם גוף חטוב ולא כל אחד הוא סופר או אמן מבריק.
בני אדם מלאים בכשרונות ויכולות מאוד גבוהות מרגע שהם מתפתחים להיות מתינוק לילד אך בידיוק בשלב הזה כשהילד קצת מתבגר המערכת שמה עליו ידיים ומדכאת את כשרונותיו אם אינם מתמטיקה, קליטת שפות ויכולת לשבת על התחת 7 שעות ברצף ביום.

מהי מטרת מערכת החינוך

מטרתה של מערכת החינוך היא מאוד פשוטה והיא לא מה שחשבתם.
הרוב בעם סוברים כי מערכת החינוך תפקידה ומטרתה היא להפוך את ילדינו לכאלו שמצליחים בחיים, אך אינם מבינים שהצלחה בחיים פירושה לעסוק בתחום שמעניין אותנו יום יום, ללמוד להתמודד עם מצבים מסויימים בחיים, ללמוד אהבה, זוגיות, יחסים בריאים בין אנשים, יזמות ושלמות עצמית עם עצמך ועם העולם.

אך מערכת החינוך עדיין עובדת לפי מה שחשבו לפני מאה שנה ומודדת הצלחה בחיים לפי קריירה והתנהגות טובה וממושמעת, בעצם דיכוי שאר הכשרונות של הילד המערכת מצליחה להפוך אותו לבנאדם בוגר מדוכא עם הערכה עצמית נמוכה שילך למצוא עבודה ויתנהג יפה ולעולם לא יצמצא את הפוטנציאל העצום שבו, ןזה בידיוק מה שהמערכת רוצה שיקרה כך כל המושחתים אינם צריכים לדאוג מאף אחד, ככה הם מחלישים את העם דור אחר דור בהסוואה של חינוך.

הסיפור שלי:

אני חייב לומר שאני מדבר בפתיחות מלאה על סיפורי כדי שתבינו שאני בסך הכל כמו כולכם ואף אחד מאיתנו לא שונה, אומר בשקיפות מלאה מי הם האנשים שפגשתי בדרכי ושמתנהגים בצורה מזוויעה ואינם צריכים להיות חלק מחינוך ילדינו.

התחלת הדרך במשרד החינוך

אישית אני לעולם לא הסתדרתי עם המערכת הזאת שנקראת מערכת החינוך, לא רציתי שיכריחו אותי ללמוד דברים שכלל לא מעניינים אותי, שיכתיבו לי מה לעשות ויגידו לי מתי מותר לי ללכת לשירותים ומתי אסור.
זה לא נתפש שמדינה מתקדמת וניאו-ליברלית כמו שלנו אנחנו צריכים להיות העבדים של החברה ושל המדינה.
כבר בגיל צעיר שהילד מתחנך הוא לא מתחנך לחיים, לחיות, לאהוב, להגשים - הוא מתחנך לשרת, ללמוד מה שצריך בשביל להגיע לאיזו עבודה שהוא לא באמת רוצה - לשרת ולעבוד את החברה...
אני לא הייתי מוכן לזה ותמיד היו לי מאבקים עם ״אנשי החינוך״, עם המורים שלי בעיקר, שכל פעם שהרגשתי שלכל תזוזה שלי אני צריך לבקש רשות התמלאתי ברגשות של חוסר אונים.
אספר לכם קצת מספוריי הרבים.


יסודי

ביסודי הייתי תלמיד מאוד טוב, יכולותי הלימודיות תמיד הרשימו את כל הסובבים אותי, חברי, משפחתי ומורי, התברכתי ביכולות קליטה ותפישה של המציאות מהירות מאוד ולכן לא משנה מה היה המקצוע הייתי בקלות לומד ומקבל ציונים טובים.
למרות כל זה הייתה לי מחנכת שלא הסתדרתי איתה בכיתה ה׳-ו׳ והיינו מתכסחים כל הזמן עד שיום אחד היא השפילה אותי מול כל הכיתה ויצאתי החוצה  (פעם ראשונה שיצאתי בהפגנתיות מהכיתה) התקשרתי לאבא שלי וסיפרתי לו הכל (עובד חברת סטארט אפ אז וכיום בבנק), לאחר המקרה הזה הייתה לנו שיחה עם המנהלת והמחנכת שלי ושם פעם ראשונה שגיבו אותי, הורי היו לצידי והבנתי שאני לא לבד בסיפור הזה.

מאז הדברים בכיתה היו בסדר, אני והמחנכת השתדלנו לא לריב (יש לציין שעם המחנכת הזאת היו המון בעיות והרבה הורים רצו שתעזוב את בית הספר אבל למשרד החינוך אינטרסים משלו...)

מפה לשם ככל שעוברות השנים והילדים הופכים למתבגרים צעירים בחטיבה הם מבינים שיש להם גם זכויות.


חטיבה

כשעברנו לחטיבה אני וחברי כבר הבנו שכמו שדורשים מאיתנו כל מני חובות.. גם מגיע לנו זכויות וגם הכיתה כולה התחילה להבין זאת, גם שנים אלו היו מרובות בריבים עם המורים שלי ושל הרבה ילדים (חברים) שהיו תלמידים מבריקים והבינו שפשוט משהו בשיטה פה לא נכון אבל אז עוד לא ידענו מה.
היינו משתדלים להקפיד שהמורים יודיעו לנו על מבחן שבועיים לפני התקיימתו כך שיהיה לנו זמן ללמוד ושלא נענש עונש קולקטיבי ככיתה אם איזה תלמיד אחד הפריע.
כך היה כתוב בתקנון הבית ספר ואנו שמרנו על זה שהוא לא יופר גם מהצד של המורים והמצוות, כי הרי כל פעם שילד טעה או הפר את התקנון הוא נענש במידת חומרה ביחס למעשיו אך כשמורה היה עובר על החוקים, מעניש בעונש קולקטיבי או מפתיע במועד למבחן שלא משאיר מספיק זמן הוגן ללמוד אליו שום דבר לא באמת היה קורה כי כמובן שלבעלי הכוח במוסד שנקרא ״בית ספר״ פחות אכפת מזכויות התלמידים אלא בעיקר בחובות התלמידים.

בתיק היה לי עותק של התקנון כדי שכל פעם שמורה יפר את אחד הכללים אני אוכל לדרוש את זכויותי.
הרגשתי כאדם בודד עם מטרה מול הרבה אנשים חזקים ששולטים ביד רמה שלא סופרים את זכויותי.


תיכון

לאחר שעברנו מחטיבת הביניים שבה כולם התחילו תהליך של הבנה שגם להם יש זכויות בתור תלמידים הגענו לתיכון (תיכון רמון בהוד השרון) וקרה תהליך מדהים! עם הזמן, ככל שנערים דרשו יותר את זכויותיהם ואת חירותם בדברים מסויימים כך העונש התגבר ואט אט הכניעו משרד החינוך (בדמות צוות התיכון והמנהלת חנה דלמדיגו) את הנערים וכיום אינם מעזים להתווכח על כלום, הם ממושמעים, הם לא יודעים לעמוד על שלהם, הם לא יודעים לדרוש את מה שמגיע להם ובעצם הם בדרכם להיות אזרחים ״פרודקטיביים״ אשר עובדים קשה לעולם לא דורשים וגם אם כן ללא הצלחה מרובה, אזרחים שחלשים מול השלטון שלהם וכשיש חילוקי דעות בין השלטון לאזרחים הרי זה לא יהיה מאבק הוגן, אזרחים שהתרגלו להיות כנועים מול בעלי הכוח והשליטה במדינה.

תחשבו האם אלו הדורות הבאים של האזרחים שאנחנו רוצים ליצור במדינה שלנו...


חנה דלמדיגו מנהלת תיכון רמון

כשהגעתי לתיכון על שם אילן רמון בעיר הוד השרון לראשונה הרגשתי שאני מסתדר שם די יפה, כשראיתי את חנה דלמדיגו מנהלת התיכון, איך היא זוכרת את רוב שמות התלמידים, את החיוך שלא יורד לה מהפרצוף, את איך שהיא עושה כיאילו היא מקשיבה ובאמת איכפת לה מהדברים שהרגע אמרת לה וכמובן כל ההבטחות המדהימות שלה לגבי העתיד (ממש כמו פוליטיקאית מנוסה) חשבתי שסוף סוף תיהיה לי מנהלת טובה יותר.

עם הזמן התברר שהחיוך שלה הוא החיוך המזוייף ביותר שראיתי מאודי, לאט לאט התגלה פרצופה האמיתי והאנוכי של חנה דלמדיגו, כל ההבטחות שלה בנוגע לכך שתעזור לפתור בעיות כאלו ואחרות היו שקר אחד גדול, היא לא רצתה לעזור, פשוט לא עניין אותה.
הרגשתי מרומה כמו שלעולם לא הרגשתי לפני כן.
נפלתי בבלוף של החיוך המזוייף וההבטחות הגדולות של חנה.

כשראיתי בתוך כותלי התיכון איך היא מדברת אל תלמידים בזלזול מבייש ומתייחסת אליהם כיאילו היו איזה יצורים נחותים הרגשתי כי רומנו על ידי אנשי החינוך שוב, עוד יותר התחזקה.

אחי קטן ממני בשנתיים וכשדיברתי עם חנה המנהלת שהוא רוצה לבוא בעקבותיי לתיכון רמון (יש להדגיש הוא תלמיד מאוד טוב עם ציונים גבוהים ואשר קיבל הצעה לבוא לכיתת המאה בתיכון אחר) היא הבטיחה לעזור לנו ולעשות מה שצריך שהוא יוכל להתקבל לרמון כמובן אם יעמוד בדרישות.

אח שלי מאוד שמח לבוא לתיכון רמון ולהיות איתי אך כשהגיעה סיום לימודיו בחטיבה ואז החופש הגדול ופנינו שבוע אחרי שבוע לחנה היא לא ספרה אותנו, היא התנהגה בזלזול שלא אראיתי מעודי הורי שיצרו קשר עם גורמים בעירייה שיעזרו לנו לבצע את ההעברה של אחי לתיכון רמון (שכמובן הוא השקיע כל השנה כדי לעמוד בדרישות התיכון) לא הצליחו להזיז שום דבר..

לאחר שאימי ביקשה מחברה בעירייה שתיצור קשר עם חנה דלמדיגו כדי לקבל תשובה או מענה כלשהו היא קיבלה הודעה מחנה שהיא מאוד מעריכה אותה ואוהבת אותה (את אימי) ותעזור לנו בכל מה שנצטרך.

ואז יום אחד לאחר שחנה לא עמדה בשום מילה שלה אימי הלכה ביחד עם חברה אשר גם ביתה רוצה להצטרף לתיכון רמון לדבר עם חנה פנים מול פנים, יש להזכיר שחנה הכירה את אימי כבר ובכל זאת כשאימי ניכנסה לדבר עם חנה המילים הראשנות שלה היו: ״ומי את?״
אמא שלי הייתה המומה אך סיפרה לה והזכירה לה בדיוק את כל מה שהם דיברו ומה שחנה הבטיחה ואת חנה דלמדיגו אפילו לא נתנה לה לסיים לדבר, קטעה אותה בזלזול ואמרה לה בלי בושה: ״מה את רוצה?? שמעתי את הסיפור שלך כבר, הוא יצא לי מכל החורים, אני לא מעוניינת לשמוע על זה שוב.״

אמא שלי הייתה בשוק מהמילים וההתייחסות של חנה דלמדיגו כלפיה כבנאדם וגם כלפי המקרה, במיוחד עוד אחרי כל המילים המפוארות שהיא זרקה באוויר חודשיים לפני כן.

כשאימי חזרה הביתה המומה ממה שקרה היא נשבעה שלא תרשום את אחי לתיכון אילן רמון והיא לא רוצה שהוא ילמד ויתחנך בסגרת שמנוהלת תחת בנאדם כמו חנה דלמדיגו.

ומה הלאה?


אני יודע ובטוח שמקרים כאלו קוראים בכל יום לעשרות למידים והורים אשר מקבלים יחס משפיל ממערכת החינוך הלא מתפקדת שיש לנו במדינה ולכן הקמתי את הבלוג הזה כדי שכל מי שאי פעם נפגע מאנשי החינוך בארץ, או תלמיד שזכויותיו נרמסות על ידי איש חינוך והוא לא יודע למי לפנות.

אתם יכולים לפנות אלינו !
אנו נספר את סיפורכם באנונימיות ונפרסם אותם ואולי אט אט נגיע לתודעת הציבור הרחב עם המסר שלנו:
מערכת החינוך שלנו במדינת ישראל פשוט לא יכולה להתנהל ככה!

אתם מוזמנים למצוא ולחזק אותנו גם בפייסבוק:


קרא עוד

יום שלישי, 2 בספטמבר 2014

בואו לתת יד ולתמוך בפרוייקט

1:23 0
איננו דורשים שום כסף איננו רוצים בכך, פיתחנו יוזמה שמטרתה לדאוג לדור הבא, לילדים ולנוער שלנו ולשמור אותם מהאנשים הרעים!

כל שאנו מבקשים זה אנא מכם שתפו את האתר, שתפו בפייסבוק ותמכו בנו ככל יכולתכם!

אתם יותר ממוזמנים להצטרף אלינו לדף הפייסבוק שלנו, לתמוך ולספר, לחלוק ולשתף את סיפוריכם:








עזרו לנו בכך שתשתפו את הדף בפייסבוק כמה שיותר ואת הפובטים שבבלוג, זה חשוב על מנת למגר את השחיתות ממחנכי הדור הבא שלנו!



תנו יד לעתיד הילדים:




קרא עוד

Post Top Ad